תקשורת כלבית

נכתב בשיתוף עם יוסף טוויטו

חלק ב’: מהן דרכי התקשורת בין כלבים?

 

ג’סטות גופניות

כמו רוב היונקים, גם כלבים מתקשרים בעזרת הגוף.

בעת מפגש ראשוני, רוב הכלבים יפגינו רמה מסוימת של דריכות. אין בזה רע, זהו אקט ראשוני שיכול להוביל למשחק או לתוקפנות.

למשל:

כלב בטוח בעצמו: נשען קדימה, ראשו גבוה, על פי רוב פיו סגור, זנב מונף או מיושר עם הגוף (תלוי בגזע).
המסר: “אני כאן, מי אתה?“

כלב פחות בטוח, שאינו מעוניין בעימות:  אזניים אחורה, זנב שמוט, ראש יורד מעט, הגוף מתעגל כדי להקטין את עצמו. אחר כך יבואו כשכושי זנב נמוכים ומהירים ומבט לא ישיר כלפי הכלב השני.
המסר: “אני מראה חביבות, אין עוינות.“משמעותו

תקשורת ראשונית כוללת רחרוח הדדי. בשלב הבא יכולים להופיע כל מני אקטים נוספים כמו חשיפת שיניים או נהמה. במצב זה, הכלב הפחות תוקפן בין הנפגשים יהיה זה שיביא לסיום השלב הראשוני בעזרת תקשורת מרגיעה.

סוג נוסף של תקשורת היא תקשורת פעלתנית בה נראה כלב שמח. קפיצה שמתחילה באגן גבוה באוויר וחזה נמוך, קפיצות מהירות מצד לצדהזמנות למשחק, השתופפות או אפילו כריעה על הקרקע ומניפולציות נוספות שמטרתן לפוגג מתח.
המסר: “אין לנו על מה לריב, אז בוא נשחק!“

לנו כצופים מהצד ברור לחלוטין שכלב שמתנהג כך אינו חותר לעימות בשום צורה ואופן.

לכלבים הרבה סוגים של מחוות גופניות:

• עולים זה על זה.
• דוחפים זה את זה עם החלק האחורי של הגוף.
• הנחת גפיים זה על זה.
• הנחת ראש “סתמית” – תפקידה לסמן במרחב את המיקום הפיזי, איפה אני ביחס לאחר .
• דחיפות עם האף כמו נגיחות- התמצאות במרחב, אישור במגע של מה שראיתי. הרבה פעמים מלווה בליקוק כדי לטעום, ממש כך . זו אינה נשיכה
• מאנצ’ינג – כמו כרסום. זו התנהגות טיפולית, כמו שכלבה מפגינה כלפי גוריה. משמעותה חיכוך וחיזוק קשר בין חברי המשפחה/החבורה.
• ניפינג- יש גזעים שדוחפים וצובטים עם השיניים הקדמיות- זהו יצר רעיה ובכל מקרה לא הפגנת תוקפנות.

מבטים

לקטגורית התקשורת הגופנית נכנסים גם סוגים שונים של מבטים:

1. מבט לוויתן –  מבט צידי בו רואים בעיקר את החלק הלבן של העין. משמעו איום לצורך הימנעות מעימות, כלומר – “אל תתעסק איתי, אני לא מעוניין בעימות אלא אם לא תהיה לי ברירה”.

2. מבט ישיר –  כלב שמישיר מבט לכלב מולו בעצם מזמין עימות. נעיצת מבט היא התחלה של עימות.

3. מבט מושפל/מתרפס – במצב בו הכלב השני משפיל מבט או מתרחק/מפגין ג’סטות של התרפסות אין מה לדאוג.

התנהגות מינית

בין גיל ששה חודשים עד שנה וחצי, הכלב שלנו מגיע לעוררות מינית טבעית ונורמלית. בהקשר זה חשוב להבהיר מספר נקודות:

• אוננות של כלב על כלב אחר, אינה מעידה על נטייה מינית/מגדרית.
• נקבה מיוחמת או לקראת ייחום מאוננת הרבה כחלק מחיזור והזמנה להזדווגות.
• יש כלבים שהמראה החיצוני שלהם או הפרשה אישית שמכילה הרכב כימי ייחודי להם, מעודדים כלבים מסוימים אחרים לאוננות.
• יש כלבים מסוימים שמסיבות שונות, כל הכלבים מגיבים אליהם באקט של אוננות. אין לראות בכך בשום אופן בעיה של אגרסיביות או הטרדה מינית כפי שבני אדם חווים זאת.

כלב שלא נעים לו, ירחיק את הכלב השני באמצעים המקובלים, ביניהם- נשיכה באוויר, חשיפת שיניים, נהמה ועוד.

גם אם יש אלמנט של שתלטנות במחווה מינית שכזו, הריהו קצר טווח ורלוונטי רק לכאן ועכשיו – ולכן מבחינתנו הוא חסר משמעות.

נקבות בשלבי ייחום שונים

דבר חשוב שיש לציין הוא – אין לשחרר נקבות מיוחמות בנוכחות כלבים, גם אם מדובר בזכרים מסורסים.

חלק מהנקבות בעת הייחום נהיות אגרסיביות, תוקפניות, רגישות יותר ובאופן משמעותי פחות קשובות לנו.

חשוב להבין כי גם אצל זכרים מסורסים עלולה להופיע אגרסיה אל מול נקבה מיוחמת – ולמרות היעדר היכולת שלהם להרביע, תיגרות בהחלט מתפתחות. יצר המשכיות המין חזק, כמעט כמו היצר לאכול והוא שקובע את דפוס ההתנהגות.

לכן, על מנת למנוע מקרים מצערים, חשוב להקפיד כי הכלבה המיוחמת שברשותך לא תהיה משוחררת בקבוצה של כלבים אחרים.

חוש ריח

לכל כלב יש תעודת זהות על פי ריחו. זו נמצאת בצורת משחה בבלוטות האנאליות הממוקמות ליד פי הטבעת. באופן זה, בכל פעם שהכלב עושה את צרכיו הוא משאיר אחריו מידע רב שמודיע לכל כלב אחר מי היה כאן: זכר/ נקבה, בריא/חולה, גיל, מידת פוריות.

כלבים חייבים להריח את אברי המין זה של זה, כדי לקבל מידע מעודכן מי מולם ומה מצבו כרגע.

מלבד צרכים, לכלבים יש דרכים לסמן את נוכחותם בעזרת ריח  –

• ליקוק
• חיכוך אברי גוף, בעיקר לחיים, על חפצים קשים
• בטישה בכפות הרגליים על דשא או באדמה, לרוב אחרי עשיית צרכים, על מנת להגביר ולהבליט נוכחות. כלבים מזיעים בין כריות הרגליים ותנועת הבטישה מפיצה את ריח הזיעה ומכוונת “עוברי אורח” לעבר הצרכים

גם זכרים וגם נקבות מסמנים בעזרת הפרשות גוף.

כלב שאינו דובר “כלבית”

יש מצבים בהם כלב “מוחתם” ע”י בני אדם ואינו מבין שהוא כלב, כלומר תופש את עצמו יצור אחר.

מצב זה קורה לרוב אצל כלבים שהופרדו בשלב מוקדם מהכלבה האם והשגר.

אפשרות נוספת ובעייתית לא פחות, היא פרידה בזמן נכון מהשגר, אך העדר חשיפה מספקת לכלבים נוספים החל מאותו שלב ואילך. למשל: כלבים שהיו קשורים/ סגורים/מבודדים ולא באו במגע מספיק או בכלל עם כלבים אחרים.

כלבים אלה זקוקים מאד לאבחון על ידי בעל מקצוע, לטובתם ולטובתכם.

כלב שנמצא בסיטואציה כזו יכול להיות תוקפן, מבוהל , נבחן וכתוצאה מכך גם מסוכן. בכל מקרה, גם אם  כרגע זה המצב, עלינו להתאזר באורך רוח –  לא נכון יהיה לחשוף את הכלב בכוח, לצפות לתוצאה רצויה, לכעוס ולהעניש כשזו לא מגיעה. יש להבין כי מדובר במצב מורכב, וחשוב לפנות למטפל התנהגותי מקצועי, אמין ובעל ניסיון בהקדם האפשרי.

אילו התנהגויות בכלבים משמשות עבורנו סימן לפנייה לקבלת עזרה?

כלב ראקטיבי ומבוהל

1. כלב שנובח בקצב גבוה ורציף
2. שיער סומר
3. זנב שמוט
4. חושף שיניים
5. מבט לוויתן.

כלב כזה, כאשר פוגש בכלב אחר, עלול לנשוך חזק, מהר ומאחור. מטרתו אינה ריב אלא הרחקה של גורם מאיים, כלומר- הכלב מראה אגרסיה כתוצאה מפחד.

כלב מסוכן – כלומר, כלב שחותר לקראת, ונהנה מעימות

1. הכלב לא יפגין ג’סטות של הכרות מול כלבים אחרים
2. הוא ישתמש בביטויים כמו גרגור גרוני נמוך (שכאילו בא מהבטן) או בנביחות קצובות.
3. קיפאון.
4. מבט ישיר.

חשוב לזכור כי במידה ואתם מרגישים שכלבכם סובל מבעיית התנהגות כלשהי, בין אם הוא מציג את ההתנהגויות שפורטו מעלה ובין אם לאו, אנא פנו לעזרה מקצועית. יתכן ואתם מפרשים את המצב שלא כראוי – כך שכלבכם כלל לא זקוק לעזרה, אך מצד שני, במידה והוא אכן זקוק לייעוץ והכוונה, טוב עשיתם שפניתם לבעל מקצוע בהקדם.

סיכום

חוק אבולציוני:  עשה הכל על מנת למנוע עימות!

הכלבים מונעים על פי החוק הזה, משמעותו עבורם – עימות מסכן אותך בפציעה, לפעמים חמורה מאוד. פציעה בטבע משמעה סכנת מוות. לכן בסיטואציות בין כלבים, לרוב לא נראה מלחמה על לא כלום!

רוב רובם של העימותים בין כלבים שנגמרים בפציעה, מתרחשים כשאנו, בני האדם, מתערבים במקומות שאינם מתאימים, כלומר – מנסים לעזור כשאין צורך בעזרה וכופים על הכלבים חיים על פי חוקים אנושיים.

הדוגמה הפשוטה והבסיסית של הליכה ברחוב עם רצועה (שהיא מומלצת ביותר, וגם מחויבת ע”פ החוק), די בה, כדי לעורר מתח בכלב – במצב כזה מראש הוא מביא מתח זר (גם הרצועה, וגם אנחנו – שמחוברים אליה מקצה השני) למפגש כלבי בתוספת לעובדה שהתקשורת של רחרוח הדדי ובחינת הג’סטות מופרעת ע”י החגורות והגבלת התנועה.

התגובות האוטומטיות שלנו לאיום אינן תואמות ואף מחמירות מצבים בהם הכלבים היו מסתדרים ללא תיווך. לדוגמה, הרמת כלבים קטנים בהכרח על הידיים כדי למלט אותם מאימת הכלב הגדול שמרחרח אותם היא טעות מובנת אך גדולה ובעייתית. ויש עוד.

עדיף לאפשר לכלבים להיפגש במקומות שניתן לעשות זאת ללא רצועות.

אם אין אפשרות כזו עדיף לקצר מפגשי רחוב לרחרוח ראשוני בלבד ולפנות לכיוון הפוך לפני שהמתח מגיע לידי ביטוי.

גזעים רבים, “תודות” לפיתוח האנושי, נעדרים חלקים משמעותיים בשפת הגוף או סובלים מעיוותים בה.

• שארפיי למשל לא יכול לחשוף שיניים, להשפיל או לנעוץ מבט.
• פחוסי אף למיניהם (פקינז, פאג, בולדוג) ממש נטולי יכולת הבעה כלבית.
• אצל כלבים שהפרווה מכסה את העיניים מומלץ לגזור אותה או לאסוף כדי שלא תפריע בתקשורת הכלבית.
• לגזעים מסוימים (קוולייר, בולדוג צרפתי, פאג) יש פיזית, עיניים גדולות, מה ששוב מעניק להם ג’סטה שלא בהכרח בחרו בה, של איום.

לפיכך עלינו, מגדלי הכלבים, מוטל לאבחן אצל בעל מקצוע את תכונות הבסיס של הכלב שתחת אחריותנו. אנחנו חייבים לדעת, אם יש איתנו כלב שחותר לעימותים כנתון על מנת לדעת להתנהל בהתאם ולנהל את הסיכונים מראש.

חשוב להדגיש: רוב הכלבים אינם כאלה.

המאמר הזה הוא פתח להבנה ולהתבוננות בכלב הפרטי שאיתכם בצורה מפוקחת יותר, חומלת יותר ובהירה יותר. ללימוד שפה אין סוף ואנחנו בבחינת מתחילים. הסתכלו עליהם ולימדו אותם.

בחלק הקודם ניתן לקרוא על תקשורת כלבית אצל גורים ואיך היא מתפתחת.

בברכת חיים משותפים מתוך הבנה

יוסף טוויטו וצוות אתר “חיי כלב”

מתמחה באילוף ולימוד כלבי עבודה