תולעת הפארק – מניעה וטיפול

ד”ר ארז אבן חן ממרפאת כלב-ים מרכז וטרינרי מתקדם

מהי  תולעת הפארק?

תולעת הפארק, או בשמה המלא ,Spirocerca lupi היא תולעת טפילית הפוגעת בכלביים בלבד – זאבים, שועלים, תנים, וכמובן כלבי בית. הכינוי תולעת הפארק דבק בה מכיוון שקבוצת המקרים הראשונה התגלתה בכלבים אשר נהגו לטייל בפארק הלאומי ברמת גן. מאז – המחלה התפשטה וכיום היא נפוצה כמעט בכל חלקי הארץ.

איך נדבקים בתולעת הזו?

אופן ההדבקה בתולעת מורכב. הטפיל עובר שלבי גלגול רבים – חלקם בסביבה, חלקם בגוף הכלב וחלקם בחיפושית זבל ייחודית. החיפושית הכרחית להתפתחות המחלה, ולמעשה הדבקת הכלבים היא דרך אכילת החיפושית הנגועה, לרוב ביחד עם שאריות זבל בסביבה. מסיבה זו, חשוב להבין שכלב לא חייב להגיע בעצמו לפארקים או לסביבה ציבורית ע”מ להדבק בתולעת. החיפושיות הנגועות יכולות לנוע וכך גם כלב שלא יוצא מחצר ביתו, עדיין עלול להיחשף ולהידבק במחלה.

צילום אילוסטרציה

מה הנזק מהדבקה בתולעת?                                           

התולעת בשלבי החיים המוקדמים בגוף הכלב היא קטנה מאד, למעשה מיקרוסקופית. מסלול הנדידה של התולעת במצב הרגיל הוא מהקיבה, דרך דפנות כלי הדם, עד לעורק הראשי ומשם לושט (הצינור שמוביל את האוכל מהפה לקיבה). שם התולעת הבוגרת מתיישבת והגוף יוצר סביבה מעטפת המבודדת אותה. התולעת יוצרת פתח קטן לכיוון הושט ומטילה ביצים אשר יוצאות בצואה – וכך מושלם מחזור החיים.

כתוצאה מההדבקה יכולים להיגרם מספר נזקים:

• פליטות והקאות רציפות ורבות – בעיקר פליטות בגלל הגוש שבתוכו יושבת התולעת שגורם לחסימה של המעבר בושט ולפגיעה בתפקוד השרירים שלה
• דימום פנימי חמור ואף מוות – כאמור התולעת נודדת דרך דפנות כלי הדם. במהלך הנדידה, נגרמת דלקת בכלי הדם אשר יכולה לגרום לעיוות המבנה ובמקרים מסוימים לקריעה של כלי דם – לרוב קריעה זו מתרחשת בעורק הראשי מכיוון שהלחץ בו גבוה וכך נגרם דימום חמור המביא לרוב למוות מהיר של הכלב
• פגיעה אפשרית בעמוד השדרה, עד כדי שיתוק – פגיעה זו מתרחשת כאשר התולעת “טועה בדרך”. תופעה זו ידועה ונפוצה אצל מינים רבים של תולעים טפיליות. במקרה של נדידה למקום לא שגרתי –  הנזק הוא בהתאם לאיבר הנפגע. כבר נתקלנו במקרים של נדידה לאזור התת עורי בגב, ומקרים של שיתוקים תוארו פעמים רבות כולל מקרים בהם נמצאו תולעים בתוך חלל חוט השדרה
• גידולים סרטניים שהטיפול בהם קשה עד בלתי אפשרי –  המעטפת שהתולעת יוצרת סביבה נגרמת כתגובה לחומרים שהתולעת מפרישה. חומרים אלה מסרטנים מאד –  ובמקרים רבים בהם כלבים סובלים מהמחלה זמן ממושך, מתפתח בושט גידול סרטני אלים בשם פיברוסרקומה.

 מניעת ההדבקה

מניעת המחלה, מתבססת על מספר אפיקים:

• מניעת אכילת זבל ושטויות בחוץ – מומלץ לשלוט במה כלבים מכניסים לפיהם מסיבות רבות ובינן הטפיל המדובר. שיטה  מעולה היא הליכה עם מחסום פה מאוורר.
• עירנות לסימנים – כמו במחלות רבות, גילוי מוקדם של המחלה מאפשר טיפול יעיל יותר וסיכויי ההחלמה גבוהים יותר.

בניגוד למקובל לחשוב, אין חיסון לתולעת הפארק. יש כיום טיפול מונע באמצעות זריקות המכילות חומר הקוטל את הטפיל, ושאינו מסוכן לכלב* –  מקובל לתת זריקה אחת ל 3 חודשים אם כי מניעה מוחלטת של המחלה מושגת רק עם טיפול בכל חודש.

אליה וקוץ בה

החומר המשמש למניעת ההדבקה בתולעת הפארק שייך למשפחה של תרופות בשם אברמקטינים.

* חומרים מסוג זה עשויים להיות מסוכנים לשימוש בגזעים מסויימים – ביניהם כלבי רועה גרמני, קולי, בורדר קולי, שלטי ורועה אוסטרלי. גם כלבים מעורבים בגזעים אלה נמצאים בסיכון.

על מנת לוודא שמותר לטפל בכלבים באמצעות הזריקה מבצעים בדיקת דם לאיתור הגן הפגום שאחראי לרגישות. במידה והכלב אינו נשא של הגן – הוא יכול לקבל את הטיפול באופן רגיל. הבדיקה חשובה מכיוון שהרגישות של כלבים אלה היא לתרופות רבות מאד ולא רק לחומר הספציפי הזה.

מה עושים במקרה שהגן האחראי לרגישות קיים?

טיפות באמפולה בשם אדווקאט. הטיפות משמשות גם להדברת פרעושים ומחקרים ראשוניים הראו יעילות יחסית במניעה של תולעת הפארק במידה ומשתמשים בטיפות אלה בצורה עקבית כל חודש. אנו עוקבים אחרי המחקרים בתחום ומחכים לתוצאות נוספות.

שימו לב, בשלב זה, אמפולות אדווקט נמכות אצל וטרינרים בלבד ולא בחנויות לממכר ציוד ומזון לחיות מחמד.

חדש: תרופה חדשה נגד תולעת הפארק לכלבי קולי, כלבי רועים ועוד  (מאמר באתר)

בברכת בריאות

ד”ר אבן חן מרפאת כלב-ים מרכז וטרינרי מתקדם

וצוות “חיי כלב”