תרופה חדשה נגד תולעת הפארק לכלבי קולי, כלבי רועים ועוד
נכתב בשיתוף עם ד”ר שחר מירון
ישנם גזעי כלבים שיש להם רגישות גנטית לתרופה בהזרקה נגד תולעת הפארק שמבוססת על משפחת החומרים איוורמקטין (Ivermectin).
הרגישות לתרופה זו נקראת מוטציה בגן MDR1 (Multidrug resistance gene), גן שתפקידו לייצר חלבון (בשם P-glycoprotein) המשמש כמעביר (טרנספורטר) של חומרים שונים מהמוח למחזור הדם.
כשהמוטציה קיימת אצל כלב, הזריקה נגד תולעת הפארק עלולה להיות קטלנית עבור הכלב, ולכן לכלב שנושא את הגן עם המוטציה, אסור לקבל את הזריקה.
עד כה נאלצו בעלי כלבים בישראל שנמצא כי כלביהם נושאים את הגן הפגום, למצוא פתרונות יצירתיים לטיפול בהדבקה בתולעת הפארק, בעיה שהופכת נפוצה בישראל יותר ויותר.
לאחרונה (בחודש פברואר 2015) הושקה בישראל תרופה לטיפול בתולעת הפארק (שעובדת גם נגד תולעים נוספות וגם נגד פרעושים). התרופה משווקת כטבליות לעיסה (דרך הפה) ונקראת בישראל טריפקסיס (Trifexis). התרופה מבוססת על חומר בשם Milbemycin אשר נמכר בחו”ל כבר תקופה ארוכה תחת השמות המסחריים: מילבמקס או סנטינל כאשר בחו”ל הוא אמור לטפל בהדבקות בתולעת הלב.
מהי מוטציה בגן MDR1?
זוהי מוטציה המופיעה אצל גזעי כלבים שונים, אשר מובילה לרגישות יתר לתרופות רבות, ביניהן גם איוורמקטין (התרופה המוזרקת לכלבים כנגד ספירוצרקה לופי הידועה בכינויה “תולעת הפארק”).
כאשר המוטציה קיימת בשני העותקים של הגן (בהומוזיגוטים), והחלבון P-glycoprotein אינו מתפקד, תרופות מסויימות יכולות לחדור למוח ומכיוון שאינן מפונות ממנו, ריכוזן במוח עולה וקיימת סכנת הרעלה.
ההרעלה יכולה לבוא לידי ביטוי בסימנים עצביים כגון רעידות, אנורקסיה, ריור יתר ועד לעיוורון, עוויתות, קומה ואף מוות.
מי הם הגזעים שעלולים לשאת את הגן הפגום?
רגישות גנטית זו זוהתה במגוון גזעים: קולי (חלק ומחוספס), בורדר קולי, רועה אוסטרלי, רועה אנגלי, רועה גרמני, רועה צאן אנגלי עתיק, רועה צאן שטלנד (שלטי) ועוד (וכל כלב המעורב עם גזעים אלה).
הגן נפוץ ביותר בגזעי הקולי (עד 33% מהכלבים מגזעים אלה ומעורביהם נושאים את המוטציה בגן).
אבחון המוטציה:
ישנן מספר שיטות לבדיקת DNA שבודקת את נוכחות המוטציה.
ניתן לשלוח למעבדה דם יבש על נייר, דם במבחנה או קבוצת שיער הכוללת שורשים למעבדה ותוך 2-3 שבועות לקבל תשובה. חלופה אחרת היא שליחה של תאים מאזור החניכיים הנדגמים מהכלב בצורה עדינה ושאינה פולשנית (הברשה קלה של האזור באמצעות מברשת יעודית דמויית מברשת שיניים אותה ניתן לקבל מהוטרינר).
תשובות האפשריות לבדיקה הגנטית הן שלוש:
- הכלב לא נשא של הגן MDR1
- הכלב נשא של הגן באלל אחד (מתוך שניים=הטרוזיגוט), כלומר קיבל את המוטציה מהאבא או מהאמא. כלבים הטרוזיגוטיים עדיין עלולים להראות רגישות לתרופות, ויש להם 50% סיכוי להעביר לצאצאים שלהם את המוטציה.
- הכלב נשא של המחלה ב-2 האללים (הומוזיגוט)– כלומר קיבל את המוטציה גם מהאם וגם מהאב.
כלבים נשאים של המוטציה ב-2 האללים יראו רגישות לתרופות הנ”ל וגם יעבירו את המוטציה לצאצאים שלהם.
אם יצא שהכלב נשא של המוטציה בגן MDR1 – אסור לתת לו תרופות ממשפחת האיוורמקטינים ויש למצוא פתרונות חליפיים למניעה של תולעת הפארק.
פתרונות חלופיים אפשריים לטיפול מונע נגד תולעת הפארק:
1- טיפול חודשי באמפולות מסוג אדווקט (אמפולות נגד פרעושים וטפילים נוספים של חברת באייר שבטוחות לשימוש בכלבים נשאי המוטציה בגן). נמכרות רק ע”י וטרינרים ואי אפשר לרכוש אותן בחנויות של חיות מחמד.
2- מתן חודשי של תרופה חדשה בישראל בשם טריפקסיס – (הושקה בארץ בחודש פברואר 2015) יש בה חומר נגד פרעושים ותולעים כולל תולעת הלב (שבשלב זה לא נמצאת בישראל) ונגד תולעת הפארק. התרופה ניתנת כטבליה לעיסה פעם בחודש, והחומר הפעיל נשמר בדם הכלב למשך חודש. התרופה מחייבת מרשם רפואי ונמכרת ע”י וטרינרים בלבד.
שתי התרופות בטוחות לשימוש בכלבים נשאי המוטציה בגן.
בברכת בריאות טובה, צוות אתר “חיי כלב”
וד”ר שחר מירון
——————————————-
מתוך ההתוויה הרפואית של העלון המצורף לאריזת התרופה:
כיצד לתת טריפקסיס וטרינרי לכלב?
יש לתת טריפקסיס יחד עם האוכל לקבלת יעילות מקסימלית. טריפקסיס היא טבליה ללעיסה וניתן להציג אותה כפרס.
אין להשתמש בטריפקסיס בשילוב עם תרופות ממשפחת האיברמקטינים, (Ivermectines) במידת הצורך יש להתייעץ עם הוטרינר
