פרדה מחבר קרוב
פרדה בהקשר של כלב משמעה אובדנו של מישהו קרוב ואהוב.
רבים מאיתנו מתיחסים לכלב כאל בן משפחה לכל דבר וענין, לעיתים זהו היצור החי הקרוב לנו ביותר, החבר, המלווה הצמוד ועוד.
ככזה, אנחנו זקוקים לדרך שתתווך לנו ותעזור לנו להיפרד ממנו כשמגיע הזמן.הזמן תמיד מגיע, ולו רק נוכח העובדה שחיי הכלבים קצרים משלנו כנתון.
תהליך מקובל של אבל על מישהו יקר שאבד לנו לוקח לעיתים גם עד ארבע שנים. יש בו שלבים מקובלים שאנחנו עוברים עד לנקודה בה אנו חיים כעובדה עם האובדן. חלק מהתהליך הזה הוא עשיה של הנצחה או פעולות אחרות שתומכות בנו להשלים איתו.
במאמר הזה אספנו עבורכם מגוון דרכים בהן בחרו בני אדם להיפרד מכלבם.
חלקן דרכים שמיושמות גם לפרדה בלכתו של אדם קרוב ואהוב מאיתנו.
מותר להתאבל על כלב אהוב!
רגשות סביב אובדן כלב
אנשים שחווים אובדן, לא חשוב של מי, עוברים דרך שלבים.
תהליך.
שוק. כעס והאשמה. קבלה והפנמה. וחוזר חלילה עד שהאובדן מוטמע היטב.
“הרגש העיקרי שמלווה אותי בפגישה עם הזיכרון הוא חרדה.” מעידה א.
אנשים חווים זעם, אוזלת יד, כאב גדול, געגוע, צער, האשמה עצמית. כל קשת הרגשות הכרוכה באובדן אדם קרוב, מתעוררת גם נוכח אובדנו של כלב אהוב. נוכח אלה מתעוררים מנגנוני הנפש לעזרתנו.
הדחקה
“בגלל קושי להתמודד עם תחושות קשות, אני שוכחת אותה”, מספרת לנו א. ” וכשאני נזכרת, זה לרוב בדברים רעים כמו כמה היא סבלה.”
“לפעמים אני זקוקה לצילום כדי להיזכר בתווי פנים”.
המלצה – כתבו את הדברים הטובים, שמרו צילומים. כי הזיכרון מתעתע. חלק ממה שאנחנו עושים באופן אוטומטי כדי לכאוב פחות.
עיסוק אובססיבי
מה עשיתי לא נכון? אולי לא השתדלתי מספיק בעבורו? אם רק הייתי הולכת לוטרינר אחר ועוד. ההבנה שמדובר בשלב טבעי בתהליך הפרדה מקלה. מאפשרת להרים את הראש מעל למחשבות הללו ולדעת כי מקורן בחסר ובצער
המתת חסד
ע. מגדלת מתוך כוונה, כלבים זקנים וחולים. היא מאמינה במתן יחס עדין ותומך עד הרגע האחרון האפשרי. לצד זה היא מאמינה שמותר הכלב על האדם הוא היכולת שלא יסבול רגע אחד מיותר. לפיכך, כאשר ע. מבינה מהוטרינר שאין יותר מה לעשות, כשהסבל עולה על ההנאה, היא מחליטה על מועד ההרדמה. מצב בו חיה סובלת, גרוע בעיניה לאין ארוך מהרעיון שחיה שוחררה מסיבלה. המתת חסד היא חובה. הלוואי שהיתה מעוגנת בחוק גם לבני אדם. איכות חיים היא העיקר, למי שאתה שאוהב.
ריטואלים
א. מספרת לנו על שני טקסים שהיא נוהגת לקיים ביחס לכלבתה האהובה שמתה. אחד הוא ביקור בקבר א. פוקדת את הקבר בערך 3-4 פעמים בשנה, או ביומולדת, או ביום הפרדה או לחילופין ביום האימוץ. בהתחלה הייתה באה, מסדרת את הצמחיה ומנקה, לא הולכת לבד. כל פעם מתמקדת בסדר וארגון “זה כמו לטפל בה.” א. מספרת, “אבל לעזוב זה בלתי אפשרי, כאילו לנטוש שוב ושוב”. א. לא חשבה שתזדקק לקבר, מבחינתה מת זה נגמר אבל התברר שזה משמעותי עבורה. הימים סביב יום ההולדת או יום הפטירה עמוסים רגשית.
הריטואל השני מתקיים כל לילה מאז שנפרדו, טקס לילה טוב לכלבים שבחיים וגם לאלה שאינם.
דרכים שונות לעיבוד האובדן
אצל ע. זה כל פעם מחדש התפרקות, לא יוצאת מהמטה, לא אוכלת כמה ימים, הרגשה של בוץ שחור ודביק שמושך, חוסר תקווה עצב עד כאב פיזי, לב שותת דם, מיאוס, ניתוק מתקשורת, צורך רגשי לתת לצער מקום ולהעביר לגוף הפיזי את המסר שאכן יש כאן פרדה וסיום. ליפול ולהוציא על מנת להיות מסוגלת להמשיך.
בן זוגה לעומתה נוהג הפוך. הוא מחזיק את עצמו אוסף את עצמו. מאופק. בוכה. מתנתק .
“הוא מגבה אותי, מאפשר לי לעבור את כל השלבים שלי.” אומרת ע.
א. מספרת על אפשרות נוספת, אימוץ של מישהו חדש. לאפשר לעצמי לתת את האהבה הגדולה שעדיין קיימת אצלי, למרות רגשי האשם. ע. מצטרפת ” למחרת הרדמת כלב כבר מתמלא המקום באחר שמחפש וזקוק למקום.”
אצל א. יצירת שינויים כצעדים של היפרדות כמו צביעת שיער, אימוץ כלב חדש עוזרים להפנים את הפרדה.
הנצחה
ע. מספרת שאצלה העיסוק בתמונות מרפא את הלב. הרבה הרבה תמונות. קולאז’ במחשב. הדבקה על קנבס. יצירה. קעקוע על הרגל עם השמות שלהם.
קבורה
ישנם בתי קברות מיוחדים לחיות מחמד. ניתן לקבור את הכלב באחד מהם תמורת תשלום וליצור אתר הנצחה קטן אליו אפשר להגיע כשמתעורר הצורך. רשימה חלקית לפניכם:
חוות דניאל, מושב מגשימים- גן העדן לחיות, פדיה
- גן מחמד, בית ינאי
- גן המלאכים, עין אילה
- זו עדן, בני ציון
- פט פלייס
יש מי שכורים לכלבם קבר בשטח הגינה שלהם או במיקום אחר, אם בחרתם בזאת, נא הקפידו על הכללים הבאים: קבורה בעומק של לפחות מטר וחצי מתחת לפני הקרקע, הקבר צריך להיות רחוק ממקורות מי תהום המשמשים למטרות שתיה או השקיה. ע. ובן זוגה קוברים בחצר הפרטית שלהם.
גם מבחינת ההלכה היהודית אין בכך בעיה כל עוד כמובן מקפידים על כללי החוק למען ההגיינה. “אין שום מניעה לקבור גופת כלב, אפילו בחצר.” (משיב: הרב שמואל שפירא, כוכב יאיר).
אנו מסיימים את המאמר המורכב הזה בברכת אריכות ימים ובריאות טובה, מקווים שהיה לכם לעזר.
תודה רבה ל-ע. ול-א. וכן לסיון מעמותת “נהריה אוהבת חיות”, ששיתפו אותנו בריטואלים ובהתנהלות הפרטית שלהן נוכח אובדן היקרים לליבן.
עוד חשוב לנו לציין, שהכתיבה נעשתה בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד וכל האמור נכון כמובן גם לגבי כלבות.
צוות אתר “חיי כלב”
