טיפול התנהגותי בכלב אגרסיבי לסביבה
מאת: גיא תיכון
רבים פונים אליי בעקבות התנהגות תוקפנית של כלבם ושואלים היכן הם טועים ומדוע חרף מאמציהם, כלבם ממשיך לגלות תוקפנות.
ראשית ברצוני להדגיש – כאשר אנו מתמודדים עם כלב תוקפן, חובה עלינו לגלות אחריות ולפנות לקבלת עזרה מקצועית. טיפול חובבני ולא מקצועי בתוקפנות, עלול לגרום נזק רב לכלב, לנו ולסביבה.
במקרי תוקפנות ותנודות טמפרמנט קיצוניות, ראשית יש צורך לבדוק את הכלב מבחינה בריאותית ולשלול בעיה רפואית, רק כשזו נשללת, רצוי לטפל בקושי במישור ההתנהגותי.
צילום אילוסטרציה בלבד.
ברצוני להציג את נושא התוקפנות באמצעות מקרה שנתקלתי בו במהלך עבודתי וישמש עבורנו דוגמא לצורך המחשה:
נקראתי להיפגש עם אישה בעלת כלבה תוקפנית מאוד, רועה גרמנית כבת שנה. פגשתי כלבה לחוצה ופגיעה, במצב נפשי רעוע שמתקשה מאוד בסביבה דינאמית.
תוקפנותה של הכלבה נצפתה מגיל צעיר והופנתה כלפי אנשים, בעלי חיים ועצמים נעים (אופניים, אופנועים וכד’). בעלת הכלבה סיפרה כי החלה בתהליך אילוף סמוך להופעת ביטויי התוקפנות.
אופן האילוף בו בחרה בעלת הכלבה, כלל שימוש בשלושה סוגי קולרים: קולר חנק , קולר דוקרנים וקולר אלקטרוני. צורת העבודה בה בחרה כללה ענישה באמצעות תיקון מכאיב בכל פעם שהכלבה גילתה אגרסיביות. הכלבה הסתגלה לעוצמת התיקונים, לכן האישה הגבירה את עוצמת הענישה.
לאחר כחצי שנה ללא שיפור התגלתה תמונת מצב קשה:
הכלבה מגלה תוקפנות כלפי נוכחות של אנשים גם כאשר הם סטטיים, אינם יוצרים עמה קשר עין ואינם נעים כלל לכיוונה. לא כל שכן אדם היוצר קשר עין עם הכלבה ומהווה עבורה איום מפורש. כשהכלבה מפגינה תוקפנות בעלת הכלבה מתקנת אותה באמצעות משיכה בקולר עד הפסקת ההתנהגות.
לעתים הכלבה נרגעת אחרי דקות ארוכות או אחרי היעלמותו של האובייקט שהצית את תוקפנותה, ולעתים הכלבה אינה מצליחה להירגע כלל.
במציאות זו הכלבה מסתובבת עם מחסום-פה (זמם) ולצווארה קולר דוקרנים, זאת לאחר שהשימוש בקולר אלקטרוני הופסק מפני שלא הועיל. כתוצאה מכך האישה אובדת עצות וחשה חוסר שליטה, התנהלותה היומיומית לצד כלבתה קשה מנשוא והתקשורת ביניהן לקויה ביותר.
כדי שנבין מדוע מתרחשת החמרה בעוצמת התוקפנות של הכלבה ומדוע יציבותה הרגשית מתערערת יותר ויותר, הבה נבחן את המתרחש מבחינה פסיכולוגית ומנקודת המבט הכלבית:
1. התקופה הקריטית בהתפתחות הכלב
השנה הראשונה בחיי כלב הנה תקופה קריטית ובעלת חשיבות קריטית בעיצוב האופי והמזג. בתקופה זו כלבים לומדים אמון ופחד מה הם.
במהלך השנה הראשונה בחיי הכלב פחד מגורם מסוים עלול להיחרט עמוק במוחו כל עוד לא למד כיצד לא לפחד מאותו גורם. ככל שהזמן יחלוף, כך יהיה לנו קשה יותר ויותר לטפל ולשרש את אותו פחד.
כאשר כלב, אשר נמצא באותו תחום גיל קריטי, חווה כאב מול גורם מאיים בעקבות ענישה ובנוסף מפחד מאתנו – הבעלים המענישים, הטמעת הפחד עמוקה יותר וההתנהגות הופכת לקיצונית יותר.
במקרה שהוצג לעיל הכלבה עברה את אותו אילוף מכאיב ולא יעיל על ידי בעליה כשהיתה גורה צעירה. הפחד מן הגורם המאיים, מהכאב עצמו ומן הבעלים הוטמע בה בתקופה הקריטית וזו אחת מהסיבות להקצנה בהתנהגותה התוקפנית.
2.ענישה כגורם לאי הבנת הסיטואציה
כאשר אנו מתקנים כלב, באופן יומיומי, באמצעות משיכה חזקה בקולר (קולר רגיל, קולר חנק, קולר דוקרנים, ראשיית האלטי) או באמצעות הפעלת קולר אלקטרוני אל מול גורם הנתפס בעיני הכלב כמאיים, אנו יוצרים באופן חד-משמעי קשר בין הכאב לבין אותו גורם מאיים. הכלב מקשר במוחו בין הופעת הגורם המאיים לבין הופעת כאב.
במצב כזה מונצחים גילויי התוקפנות ובפועל נוצר מעגל קסמים:
כלב נבהל > מגיב בתוקפנות > מקבל תיקון מכאיב.
הכלב לומד שבכל פעם שהאובייקט מופיע הוא חווה כאב ומקשר את הכאב ישירות לאובייקט.
בנוסף לאובייקט המאיים ולתיקון המכאיב עצמו, גם הבעלים המתקנים מוסיפים לרמת הלחץ– כעת הכלב חושש גם מבעליו מפני שהם מכאיבים לו.
עבור הכלב זהו “lose-lose situation”, גורמי הסטרס מקיפים אותו – האובייקט המאיים, הכאב הפיזי הנובע מתיקון והבעלים הלחוצים אשר מענישים אותו.
בנוסף, לא מוצעת לכלב שום התנהגות חלופית אשר יוכל ללמוד ממנה כיצד להיחלץ מהסיטואציה המלחיצה.
ניתן לראות בבירור כיצד ענישה ברוב המקרים מלחיצה ומזיקה לכלב ומשיגה תוצאה הפוכה.
בלימוד של איסור, הענישה למעשה מותירה ”ואקום התנהגותי” ולעולם אינה מציעה לכלב התנהגות חלופית אשר תרגיע או תעלים סיטואציות קשות ובעייתיות.
נקודה חשובה נוספת – הזעם והתסכול שיוצרת הענישה בנפשו של הכלב, עלולים להיות מתועלים לסיטואציות אחרות וליצור דפוס בעייתיות מתרחב.
אם כן, הקישור שיש ליצור מול אובייקט מאיים, חייב תמיד להיות חיובי ונעים בכדי שהכלב יוכל ללמוד להירגע בנוכחות אותו אובייקט ובנוכחותנו, ולא יחוש חרדה וצורך להגיב בתוקפנות.
3.קשר-עין
תוקפנות לעיתים נובעת (או מתגברת) כאשר נוצר קשר-עין עם גורם שנתפס על ידי הכלב כמאיים.
עלינו, מטפלים התנהגותיים ובעלי כלבים, לגרום לכלב להפסיק את קשר העין עם הגורם המאיים ולהסיט את מבטו למקום אחר, זאת על מנת להסיח את דעתו של הכלב ולנסוך בו תחושת בטחון. לעתים נוכל להפוך גם את קשר העין עצמו, שלרוב מוציא את הכלב מכליו, למצב שנעים לכלב.
נוכל ללמד כלב שבכל פעם שיצור קשר-עין עם גורם מאיים הוא יתוגמל בפרס. הכלב ילמד שאותו קשר עין הוא מצב חיובי ומתגמל המזכה אותו בפרס ותוקפנותו תדעך.
אם נצ’פר בצורה עקבית כלב בכל פעם שיביט בגורם מאיים, הוא יתחיל באופן טבעי למצוא במבטו את אותו אובייקט ואז כמו יבקש גמול מאתנו (לדוגמא: יצור קשר-עין אתנו, יתיישב מולנו וכד’). נוכל להמשיך ולתגמל את התנהגותו החלופית ובכך נעמיק את תהליך הרגיעה שלו אל מול אותו גורם שנתפס בעבר כמאיים (זהו רק הצעד הראשון מתוך מספר צעדים בדרך להרגעת הכלב).
עד כה בחנו את נושא התוקפנות מנקודת המבט הכלבית.
כיצד נוכל לתרום לתהליך, וליישם את שלמדנו?
1. עידוד הרגעה עצמית
הידעתם? ליקוק שפתיים יכול להיות סימן לאי נוחות בה שרוי כלב, באמצעות ליקוק השפתיים הוא בעצם מנסה להרגיע את עצמו ואת סביבתו.
תשדורות שונות כגון – מצמוץ עיניים, הנמכת אוזניים, הסטת הראש לצדדים, רחרוח הקרקע ועוד – אף הן נובעות לעתים מצורך בהרגעה עצמית וסביבתית.
ניתן לחזק סימני הרגעה ועל ידי כך ללמד את הכלב להרגיע את עצמו ואת חבריו הכלביים ולהפחית את נטייתו להתעמת עם בני מינו.
2. בניית תקשורת נכונה
בכדי ללמד כלב לשנות את התנהגותו התוקפנית עלינו ליצור שינוי מחשבתי יסודי בתפיסתו את הגורם המאיים.
עלינו להבין ללב הכלב ולתקשר עמו בשפה אותה יבין ויקבל, שפה זו תכלול חיזוקים חיוביים, חיזוק סימני הרגעה ותקשורת נכונה.
עלינו, כבעלי כלב, מוטלת המשימה ליצור קשר חזק עם כלבנו, קשר המבוסס על אמון, גבולות בסיסיים ויצירת היסטוריית הצלחות עבור כלבנו – היסטוריה המורכבת מביצוע התנהגות רצויה וקבלת חיזוק מתגמל על אותה התנהגות.
3. ניהול סביבתי נכון
כלב תוקפן שיוצא עמנו לטיול, לעתים שרוי במתח תמידי, הוא חש כי הוא ”יוצא למלחמה” ונוטה להתעמת.
ניהול סביבתי נכון, משמעו לצמצם עד כמה שנוכל הזדמנויות שיאפשרו לכלב לגלות תוקפנות ולהיכנס לעימותים. כאשר כלב מגלה שוב ושוב סימני תוקפנות הוא בעצם ”משחיז” את הרגליו ומעמיק את תוקפנותו, על כן עלינו לנצל כל טיול לתרגול התנהגות נכונה ורצויה שתחליף את ההתנהגות התוקפנית. מומלץ לתרגל באופן הדרגתי שאינו גורם לכלב לעבור את סף הגירוי שלו ולהגיב בתוקפנות.
עלינו לייצר עבור הכלב הצלחות מתגמלות שיזכו אותו בחיזוקים חיוביים ויעודדו שינוי חיובי שיאפשר לנו, בסופו של דבר, לטייל יחד בצורה רגועה ונינוחה.
מומלץ מאוד לעבור לרתמת הולכה שאינה מסבה כאב לכלב, וכדאי להתאים לו גם מחסום-פה אשר דרכו ניתן להאכילו ולצ’פרו בזמן הטיולים.
4. שינוי לוקח זמן
כדי ליצור שינוי התנהגותי בכלב תוקפן עלינו לזכור – תהליך הלמידה מצריך תרגול יומיומי ועקבי. בִיוּם סיטואציות, יאפשר לנו לתרגל עמו מצבים שונים ומשתנים.
שינוי עמוק אינו מתרחש בן לילה, לעתים נתרגל מספר חודשים או אפילו שנה עד שנצליח ליצור שינוי יציב אשר יחזיק מעמד. עלינו להתאזר בסבלנות רבה!
לסיכום –
אילוף הכלבה, טרם הגעתי, התבסס על ענישה פיזית מכאיבה מבעליה לנוכח גילויי תוקפנות מגיל גורות. הענישה החמירה את מידת תוקפנותה של הכלבה, גרמה להתדרדרות ביחסים בין הבעלים לכלבה ובשלב מסוים כללה גם גילויי תוקפנות כלפי הבעלים עצמה, תוקפנות שנבעה מתסכול וזעם רב של הכלבה.
אם כן, ענישה מזיקה בכמה אופנים והשפעותיה על הכלב משמעותיות:
- אמון הכלב בבעליו מתערער לנוכח ענישה ארוכת טווח, נוצר חוסר אמון הדדי. ללא בסיס של אמון מלא הכלב יחוש שאינו מוגן וימשיך לנקוט בתוקפנות.
- העונש ותחושת אי הנוחות מקושרים בראשו של הכלב ישירות אל המעניש.
- הכלב מסתגל לרמת הענישה ונוצר צורך להגביר ולהחמיר את דרגת הענישה.
- הכלב מנסה למצוא הזדמנויות לבצע את מה שאסור מבלי שנוכל להענישו, לדוגמא – במצבים בהם איננו אוחזים ברצועתו.
- לרוב תזמון הענישה יופיע מאוחר מדי ביחס לביצוע המעשה האסור, על כן יקושר במוחו של הכלב להתנהגות אחרת.
- מתרחשת עליה ברמת הזעם והתסכול מפני שהכלב נענש שוב ושוב אך אינו לומד ואינו מכיר דרך אחרת לנהוג בה.
- ענישה מפחיתה ואף מעלימה מתן סימני אזהרה הקודמים לנשיכה ומעלה את הסיכון לנשיכות מיידיות ללא אזהרה.
- ענישה יוצרת אשליית שיפור התנהגותי לטווח קצר בלבד בשל ציות ראשוני. לעתים ענישה מותירה רושם שבעיית התוקפנות נפתרה, אך התוקפנות קיימת, חבויה ומאיימת לפרוץ בטווח זמן שאינו מיידי.
איכות חיינו וחיי כלבנו תשתפר לאין שיעור אם נשכיל לאלף כלב תוקפן בצורה נכונה המותאמת לכלב ולבעליו, כזו המושתתת על אמון, תקשורת רגועה, חיזוקים רבים והצלחות.
כיצד נדע שתהליך האילוף אכן אפקטיבי? נתבונן במבחן התוצאה!
אם חל שיפור משמעותי, עקבי ויציב אזי האילוף מוצלח. כאשר אנו לא רואים כל שיפור או אף עדים להחמרה במצב יש להחליף שיטת אילוף ו/או מאלף.
גיא תיכון
מטפל התנהגותי בכלבים
