הרגלה לעשיית צרכים מחוץ לבית

נכתב בשיתוף עם גיא תיכון.

הרבה מגדלי כלבים שואלים איך? איך מלמדים גור שלא לעשות את צרכיו בבית?

איך מלמדים כלב שגדל בעמותה/ הסגר שלא לעשות צרכיו בבית?

 הנחות היסוד של המאמר הזה:

 

1. כל כלב ניתן לחנך וללמד לעשות צרכיו בחוץ. יש מעט מאד כלבים שהסיבה לעשיית צרכים בבית היא פיזיולוגית ואינה פתירה.

2. צריך פניות פיזית ורגשית, לטיפול בסוגיה הזו.

3. זהו אחד הנושאים הכי חשובים ביחסי כלב ואדם – ניקיון בסביבת המחיה המשותפת. מצב שבו מנקים אחר הכלב באופן יומיומי עלול להביא לכעסים ומתחים עם הכלב ולפגוע בקשר עימו.

המאלף גיא תיכון השיב על שאלות בנושא והרי תשובותיו לפניכם.

גורים

גורים יכולים להתאפק זמן קצוב וקצר בחודשים הראשונים לחייהם, לכן, יש לאפשר להם להתפנות כמה שיותר על עיתון (לפני חיסון משושה שני) ובחוץ (לאחר חיסון משושה שני). למשל, גור בן חודשיים בעת פעילות יכול לעשות פיפי כל 20 דקות.

כשהוא במצב מנוחה יכול להתאפק בין 2-4 שעות.

כלומר אין לפתח ציפיה מהגור שלא יעשה בבית כלל בחודשים הראשונים לחיו – הנתונים הללו פיזיולוגיים ואנחנו צריכים להתאים את סדר היום שלנו אליהם.

אחת הבעיות נובעת מגור שמתרגל לעשות בכל מקום. זה קורה כשאנחנו לא תוחמים את פעילותו לאזור ספציפי, ובנוסף כמובן מנקים אחריו, והוא לא מבחין בין טריטוריות שונות, כלומר, אינו מבין היכן אפשר להתפנות והיכן לא.

איך נעודד עשיית צרכים במקום ספציפי? למשל, בעזרת עיתונים. העיתון הוא מצע מובחן מהרצפה או השטיחים בבית, כשהגור עושה את צרכיו נניח עיתון עליהם כדי לספוג אותם. עיתון זה  או חלק ממנו, ישמשו כדי לסמן בהמשך את הפינה המיועדת לעשית צרכים. בנוסף כשיגיע הזמן להעביר החוצה, יהיה קל יותר לעשות זאת בעזרת עיתון משומש מהבית, באותה שיטה, ניקח עיתון  או נייר שספג את ריח ההפרשה כמפורט למטה בפסקה לגבי קביעות והרגלים.
במידה והגור מפספס את אזור העיתונים יש להגדיל את שטח העיתונים על מנת שלא יפספס.

המצב המועדף הוא הקצאת פינה קבועה לעשיית צרכים  בתוך המתחם בו הגור חי  שניתן היה להשאיר בה את המצע כדי שהגור ישוב ויזהה את המיקום. אך זה מצב שברוב הבתים לא ייתכן.
אחת האופציות העדיפות הינה שימוש בגדר גורים בה יש מספיק מקום להנחת מקום מרבץ, השארת קערת מים, עצמות לעיסה וגם אזור ספציפי לעשיית צרכים תחום בעיתונים, בצורה הזו הרבה גורים לומדים מתוך רצון להשאיר את אזור המחיה של הגדר נקי מצרכים (כמובן, בהתאם ליכולת הפיזיולוגית שלהם להתאפק).

הכנה ליציאה החוצה

ברגע שהגור מקבל חיסון ראשון אפשר להתחיל בפעולות ההכנה להרגלה לעשיית צרכים בחוץ. הכנה זו חשובה לא פחות מהלימוד והתרגול שיבוא אחר-כך ומטרתה להפוך את החוויה למשהו נעים ובעיקר לא מאיים.
מומלץ מאוד להניח על הגור קולר דק ורפוי כבר בימים הראשונים שלו בבית על מנת להכינו לשלב הבא!

מדובר בגילאי 9-10 שבועות כלומר, אחרי שחוסן בחיסון משושה ראשון (שכולל חיסון פרוו שהוא  הוירוס המסוכן ביותר בגיל זה). נתחיל מתרגול של הליכה עם רצועה, בבית, בחדר המדרגות, בגינה במקרה של גינה פרטית. לשם כך, תזדקקו לרצועת גורים דקה וקלה מאוד. תחילה עם רצועה נשכרת על הרצפה ורק לאחר שהתרגל אליה נתחיל בהולכה כאשר הרצועה בידינו.

על מנת למנוע מהגור מצב של הלם ראשוני במפגש עם הרחוב נרגיל אותו ליציאה מהבית.מרגע שהגור חוסן לראשונה אפשר להעביר אותו על הידיים לטריטוריות נקיות ממזהמים למשל בתים של מכרים. טיולים אלה יתבצעו על הידיים לצורך חשיפה.

אחרי חיסון המשושה השני, שניתן בטווח של שבועיים עד חודש אחרי הראשון, אפשר להוריד את הגור מהידיים גם כשאנחנו בחוץ. צריך להקפיד על משטחים נקיים וקשיחים כמו אספלט, מדרכה, דרך כבושה ולא חול או דשא, זאת על מנת שנוכל לזהות צרכים של כלבים אחרים ולהרחיק מהם את הגור ונמנע ממנו אכילת צואת חתולים.

משהורדנו אותו לארץ, צריך לתת לו להתנהג לפי רצונו. לרחרח, לא להכריח אותו ללכת לכיוון מסוים, לתת לו להכתיב את הקצב. זכרו שאנחנו כרגע במסע גילוי ולא בשיעור אילוף למשמעת. מטרת המסע- חוויה חיובית ומשמחת. מפגש חיובי ומרגש עם העולם שבחוץ ומתן מרחב אישי להתנהלות חופשית ובטוחה (חשוב מאוד בכל הקשור לחינוך לצרכים בהמשך).

אם הגור מראה סימנים של לחזור הביתה- חוזרים. טיול כזה אמור לארוך בין 10 דקות לחצי שעה.
מאחר ואתם יודעים עכשיו, שהגור עלול לרצות לחזור הבייתה קחו איתכם צ’ופרים מאוד מאוד שווים (כמו פסטרמה חתוכה דק) ופשוט עימדו עם הגור באזור הבית, אפילו בשביל גישה, וצ’פרו אותו על כך שהוא נשאר איתכם בחוץ ולא ממהר לחזור, היפכו את החוויה למשוה כיפי ונעים.

בשלב הזה מותר להפגיש את הגור עם כלבים אחרים בתנאים הבאים:

• הכלב מוכר וידוע כסבלני לגורים.

• הכלב מחוסן ומטופל כנגד טפילים.

• הכלב בריא ולא ידוע על מחלה מידבקת כלשהי- שאלו את הבעלים במפורש אם היה לו שלשול או האם הקיא ביום יומיים לפני המפגש.

 

קביעות והרגלים

ראשית עלינו להבין שכלב שיוצא לטיול לא בהכרח יקשר את היציאה לעשיית צרכים בשלב הראשוני.

לכן כשאנו קובעים זמן יציאה ניקח בחשבון שהחלק הראשון מוקדש לעשיית צרכים והשאר טיול.

איך עושים את זה? כשאנו יוצאים  משתדלים לחזור לנקודות בהן הכלב עשה צרכיו בטיולים קודמים. עומדים בנחת ליד המקום ונותנים לכלב לרחרח. מומלץ ורצוי מקום קרוב לבית, כך שהגור ילמד שאחרי עשיית צרכים מתחיל טיול ולא להיפך. הטיול הופך לפרס על עשיית צרכים.

במקרה של גור שרק מתחיל לטייל אפשר להביא מהבית עיתון, נייר טואלט או חתיכת בד שספוגים בריח צרכיו מהבית ולהניח במיקום מתאים.

תיזמון היציאות חשוב. במיוחד אצל גור. נשתדל להוציא אותו כשאנו יודעים שיש סבירות גבוהה שהוא צריך ויעשה בחוץ ולא נניח כפי שעושים הרבה בטעות- מיד אחרי שעשה.  הכלב לא מבין שההוצאה החוצה מיד אחרי עשיית צרכים משמעה- עשה בחוץ!  זה מסר מורכב.

לעומת זאת, אם הוא עושה צרכיו בחוץ ומתוגמל הוא ישאף לחזור על הפעולה כי יחווה אותה כמשהו מתגמל.

גור בתחילת דרכו מועד לפספוסים.   אם הוא עושה גם בבית וגם בחוץ אנחנו בכיוון הנכון. זה תקין.

אנחנו רוצים לראות שבכל יציאה הוא מחפש מקום לעשות. ברגע שהוא עשה, שבחו אותו בצורה מופגנת (לא חובה ללטף) וצ’פרו אותו במשהו טעים.

לפעמים הטיול קצר מדי והוא לא הספיק לעשות בחוץ ולכן עשה בבית. בטיול הבא שווה להאריך מעט, ולראות אם זה פותר את הבעיה.  כשהגור מתחיל לעשות את צרכיו מחוץ לבית באופן פחות או יותר עקבי, צריך לזכור להוסיף לטיול שלו לאחר עשיית הצרכים, לפחות עוד חמש דקות של טיול “סתם”. כדאי לקחת אותו באופן יזום למקומות בהם כבר עשה בעבר ואחר-כך אפשר להוסיף מסלול לא מוכר או לחדש במשהו.

אם במשך שבוע הוא עושה רק בבית כדאי לחפש עזרה מקצועית.

 

תהליך ההרגלה בגורים צעירים

כלב יתאפק מספר שעות לפי גילו בחודשים +1 . גור בן שלושה חודשים יכול להתאפק עד ארבע שעות. אבל, שוב חשוב להזכיר את המגבלות.

כשמדובר בגורים עד 6-7 חודשים נפעל על פי הכללים הבאים:

 

• גור בפעילות, משתולל ומשחק זקוק להזדמנות לעשות בחוץ כל 15 -45 דקות תלוי בכלב. כלומר עלינו להוציא אותו לפיפי ולהחזיר אותו לפעילותו.

• גור שהתעורר משינה צריך לצאת מיד.

• גור שאכל/שתה צריך לצאת תוך 5-15 דקות.

יומן צרכים

ניהול יומן צרכים, יכול לעזור בהערכה מתי על הכלב לצאת. רושמים מתי הוא עשה פיפי/קקי  במשך כמה ימים ואז מחשבים בממוצע כמה פעמים ביממה הוא עושה ומהו מרווח השעות הממוצע בין כל פיפי/קקי. לפי החישוב הזה מגדירים כל כמה זמן להוציא אותו.

כאשר יש נסיגה או שינוי אחר, שוב מנהלים רישום קצר ומחפשים בהתאם לתוצאות, מה עוד השתנה/קורה ובמקביל מתאימים את כמות הטיולים לממצאים. במידה והשינוי אינו סביר ו/או אינו מוסבר, יש לפנות לייעוץ מקצועי, רפואי או התנהגותי.

אל תעשה –

• אין לכעוס בשום אופן על כלב שעשה צרכיו בבית, גור או בוגר.

• אל תכה כלב שעשה צרכיו בבית, ואל תדחוף לו את האף לתוך הצרכים.

• אל תתחמו גור בכלוב טיסה עד גיל חצי שנה לפחות ללא ליווי מקצועי (תיחום בכלוב יכול להפוך כלב ל”ליכלוכית”). ההרגלה לכלוב מחייבת התאמה ליכולת ההתאפקות הפיזיולוגית של הכלב!

כלבים בוגרים

כללי אצבע לגבי כלבים בוגרים וצרכים בבית:

1. כלב בוגר שעושה צרכיו בבית הוא כלב שלא חונך לניקיון בבית. ללא קשר למה עבר עליו במסגרות אחרות. לא לימדו אותו והוא לא יודע.

2. שינוי סביבתי. כל שינוי סביבתי, כרוך בתהליך הסתגלות. יש כלבים שמגיבים ומסתגלים מהר ויש כאלה שלוקח להם הרבה זמן, לעיתים חודשים. כלב בתהליך הסתגלות למקום חדש, בהחלט יכול לעשות צרכיו בבית החדש.

3. מחלות. יש מחלות וליקויים פיזיולוגיים שגורמים לאובדן שליטה על הסוגרים והטלת שתן לא רצונית, אצל כלבים בוגרים. בנוסף יש מצבים של שתיה מוגברת הנובעת ממצב רפואי כזה או אחר, שגורמת לקושי להתאפק. במצבים הללו צריך כמובן טיפול של וטרינר.

מתי נחשוד בבעיה על רקע בריאותי? כלב בוגר, מחונך לצרכים בחוץ שפתאום יום אחד מתחיל לעשות בבית צריך להדליק נורה אדומה.

על מנת להקל על כלבים זקנים/ חולים/ מוגבלי תנועה  צריך לסדר פינה בבית שתוגדר מבחינתם לעשיית צרכים, ממש כמו עם גורים צעירים.

 לבעיית שליטה בסוגרים אצל כלבים זקנים יש מענה תרופתי שעובד יפה בהרבה מהמקרים.

נקודה חשובה

לכלבים קטני גוף לוקח יותר זמן ללמוד לעשות בחוץ. הסיבה אינה חד משמעית ונובעת כנראה משילוב גורמים. גורם אחד הוא שהבית נראה גדול לכלב קטן ומבחינתו הוא עושה מחוץ לטריטוריה שלו.

גורם שני- הבעלים מוותרים יותר בקלות. שלולית השתן קטנה, לעיתים בכלל לא מורגשת, ועד שהם מתעוררים לכך שהכלב לא נגמל מעשיה בבית, יכולים לעבור חודשים ארוכים.

סיפורי מקרה

אירוע רפואי

כלב, זכר בן פחות משנה התחיל יום אחד להשתין, שעה אחרי טיול, מול עיני בעליו ובכמויות גדולות.

בדיקות יצאו תקינות והוטרינר הפנה למטפל התנהגותי.

השתן היה דליל גם בצבע וגם בריח. עלתה המחשבה שאולי הוא שותה יותר מדי. ההנחה נשללה.

הוטרינר המטפל לא מצא בעיה אבל הלקוחות התעקשו לבקשת המאלף גיא תיכון. התייעצות עם וטרינר מומחה ברפואה פנימית, הניבה ניסיון לטיפול באנטיביוטיקה רחבת טווח והבעיה נפתרה.

אי התאמה בין התנהגות ואבחנה מצריכה ברור מקיף נוסף, כולל לעיתים חוות דעת שניה.
כמות השתן, הצבע והתיזמון של הכלב העידו על כך שאינו מסוגל להתאפק וקיימת בעיה נסתרת, שאינה מופיעה בבדיקות.

אירוע נסיבתי

גורה בת חצי שנה, על סף גמילה מוחלטת התחילה לעשות צרכיה גם בבית וגם בחוץ. לא נמצאה בעיה רפואית אבל גם התנהגותית לא ניכר שום שינוי מעבר לזה.

בדיקה של רכיבי המזון היבש שלה גילתה את הסיבה (בדיעבד), רמת מלח גבוהה יחסית. הדבר גרם לה לשתיה מוגברת. החלפת המזון פתרה את הבעיה בן לילה.

אירוע התנהגותי

גורה בת 3 חודשים נקשרה למיטה בכבל שאורכו כחצי מטר (שזה בלבד עבירה על תקנות צעב”ח), למשך חודש. היא למדה להטיל צואה ושתן על עצמה (מחוסר יכולת להתאפק) ולאחר מכן בכל מקום בבית ללא אבחנה. ניסו לסגור אותה בכלוב טיסה למשך 8-9 שעות ביום וגם שם היא למדה לעשות
על עצמה תוך התפתחות של חרדת נטישה קשה יחסית לגילה.

בגיל 5 חודשים הכלבה עברה לבית אחר שהחל לטפל בה בעקביות ובאדיקות.

האילוף של הכלבה המדוברת כלל חינוך מחדש לניקיון בבית ובשטח המחיה שלה (גדר גורים), הוצאת אנרגיה (משחק עם כדור בעיקר), העלאת בטחונה העצמי תוך שימוש יום יומי באלטרנטיבות ללעיסה על מנת להפוך את ההישארות לבד לחווייה טובה ונעימה ולקיחתה לעבודה במרבית הימים על מנת שלא להכניסה לחרדה בכל יום מעבר למה שמסוגלת.

בנוסף, נבדקה האפשרות לבעיה רפואית בכליות ובדרכי השתן מספר פעמים בטרם נמצאה בעיה רפואית בכבד. הבעיה בכבד אותרה רק בסבב הבדיקות השלישי, דבר שלא התגלה לפני כן.

העבודה איתה נמשכה מגיל חמישה חודשים עד גיל שנה ושלושה חודשים ועד היום ישנם “שאריות התנהגותיות”, זכר לניסיון הכושל לחנכה לצרכים בדרך שאינה מתאימה לה.

אצל הכלבה הזו היה הכרח בשילוב של טיפול תרופתי (לכבד) אך בעיקר טיפול התנהגותי ארוך טווח שכלל חיזוקים חיוביים למכביר, עבודה חוזרת ונשנית מהבסיס וחיזוק מתמשך של הביטחון העצמי והביטחון בבני אדם.

מהאמור לעיל מסתבר, שלרוב המכריע של הכלבים אין בעיה ללמוד היכן לעשות את צרכיהם. עלינו בני האדם, מוטלת האחריות למצוא את הדרך לעשות זאת תוך שמירה על דרכי נועם, ליווי חיובי וחיזוקים, שיעזרו לכלב להתאמץ ולעשות צרכיו רק בחוץ.

נשמח להשיב על שאלות ולייעץ.

בברכה גיא תיכון
מאלף ומטפל התנהגותי בכלבים
וצוות “חיי כלב”