נשכנות גורית
מאת: גיא תיכון
כמה כיף לגדל גור!
אני זוכר את תקופת הגורות של פפה, לאקי ושל כל גורי האומנה שעברו דרכנו ומצאו בית כתקופות מלאות עליות ומורדות, וגם מלאות בצחוק, אושר, תסכול ובעיקר…הוצאות כספיות.
כולנו מכירים את הגור “המושלם” של השכן או החבר -אותו גור שלא נושך, לא הורס, לא מיילל, לא נובח, שמח לקראת כולם.
חברים יקרים, המצב המתואר לעיל הוא החריג. תקופת הגורות מתאפיינת בעיקר בחקר הסביבה, בדיקת גבולות, למידת התנהגויות ועוד. כלומר, אם יש לכם גור שהורס, נובח, נושך ולועס כל דבר שהוא מוצא הרשו לי לומר: יש לכם גור נורמלי.
משפט ישן אומר: “גורים נושכים כמו שכלבים נובחים”. כלומר, לא משנה איזה גור יהיה לכם, הוא ינשוך אתכם כך או אחרת, בדיוק כמו שהוא ינבח.
המאמר סוקר את הגורמים לנשכנות גורית, כיצד ניתן לטפל בה ומה הפעולות שניתן לנקוט כדי להימנע מממנה כמעט כליל.
למה גורים נושכים?
1. כלבים חוקרים ומתקשרים באמצעות הפה משלב מאוד מוקדם בהתפתחות שלהם. הקישור בין השגת המזון בגיל מוקדם ובין הדרך להשגת רצונותיהם היא הדרך האוטומטית והטבעית לגור.
2. הסבת תשומת ליבנו לצרכיהם. כך הם מודיעים לנו שהם זקוקים לדבר מה (יציאות, שתיה או מזון). גור שמתחיל לנשוך בפתאומיות בשל צורך שיוציאו אותו, מראה על הרגלי ניקיון טובים.
3. משחק! גורים מזמינים למשחק, בין היתר באמצעות נשיכות. הם יעשו זאת בינם לבין עצמם (אחיהם, אמא שלהם), ובשלב מאוחר יותר גם לבני האדם. תהליך זה טבעי לחלוטין.
4. מחסור בהוצאת אנרגיה.
עד השלב שבו ניתן לצאת לטיולים מסודרים הגור נשאר כמעט כל הזמן בבית בסביבה פחותת גירויים, לכן ההתמקדות תמיד תהיה בבני האדם המקיפים אותו.
עלינו למצא תחליפים להוצאת האנרגיה הגורית בבית עד שיתאפשר טיול מסודר בחוץ.
ישנם הבדלים רבים בין גורים, אלה שנושכים יותר (גור אוראלי מאוד), ואלה שפחות. גורים שנושכים הרבה עלולים לפתח בעיות לעיסה והרס שאם לא ינותבו להתנהגות אחרת כבר בגורות עלולות להתפתח לבעיות בבגרות. גורים שנושכים פחות, סביר להניח שיפסיקו עם התנהגות זאת בשלב מסוים של התבגרותם.
גורים אוראליים יותר, ירצו לנשוך אותנו ואת הצעצועים שלהם. אפשר לנתב את הנשיכות למשחקי משיכות שונים, לצעצועי לעיסה וכן לצעצועי האכלה כדוגמת קונג, ובכך לשנות התנהגות שלילית לחיובית.
סיבות נפוצות לנשכנות גורית מוגזמת. מדובר על גורים שהנשיכה שלהם מכאיבה מאוד, פוצעת ולעיתים מלווה בקולות המעידים על תסכול רב שהגור נמצא בו:
- הפרדה מוקדמת מהשגר. רצוי להפריד גורים בין השבועות ה-7 ל-8 ולא לפני. בשבועיים האחרונים הגורים לומדים לתקשר במשחק זה עם זה ולווסת את עוצמת נשיכתם. גורים שהופרדו לפני השבוע השביעי חסרים את המיומנות הזו ולכן אינם מודעים לעוצמת הנשיכה שלהם (נוטים לייחס לגורים כאלה את התווית “דומיננטי” – בעיניי זו שגיאה יסודית השוללת כל סיבה אחרת ועלולה להביא לטיפול לקוי בבעיה).
- בעיה רפואית. נשכנות מוגזמת היא ביטוי בולט לכאבים במערכת העיכול, כאבים בפה, צרבות וכדו’. כאשר בעל הכלב טועה בכמויות ההאכלה של הגור ונותן לו מעט מדי מזון, הגור הרעב יחפש מזון וינשך מתוך צורך וחיפוש. כאשר הגור מקבל כמות גדולה מדי, העומס על מערכת העיכול תגרום לכאבים ולשלשולים וגם לנשכנות.
- שימוש בכוח פיזי על מנת לרסן נשיכות. שימוש פיזי תוקפני, כניסיון לחינוך גורים עלול להגביר את הנשכנות: סגירת הפה בכוח, מכה על האף עם כף היד או עיתון מגולגל, תפיסת הגור בקולר בכוח כשעשה מעשה אסור, דחיפת הראש של הגור לתוך הצרכים שעשה בבית כחלק מחינוך לצרכים ועוד.
- משחקי ידיים. כאשר משחקי ידיים הופכים ל”משחק לגיטימי” עבור הגור. גורים רבים מכלילים גם את הרגליים כמשחק ו”צדים” את בעליהם.
- גנטיקה וייעוד מקורי. ישנם גזעים שבהגדרה שלהם, מבחינה גנטית, יהיו טיפוסים שנוטים להרוס – דוגמאות מצויינת , גזעים נפוצים מאד בבתים הם לברדור רטריבר וקרוב משפחתו ה גולדן רטריבר שדומה לו באופי .
כדי למנוע נשיכות, רצוי לשחק רק בצעצועים ייעודיים לגורים ולהמנע ממשחקי ידיים ורגליים.
טיפ!
קישרו לקצה חוט מגבת ישנה/ חבל משחק/ בובה ללא מילוי וכדו’ ותנו לגור לרדוף אחרי הצעצוע הנגרר הרחק מהיד שלכם. הגור יתמקד בצעצוע ולא בכם. אפשרו לו לתפוס את הצעצוע כמעט בכל הזדמנות שהוא מנסה ותנו לו לזכות בו בכל פעם (אל דאגה, הוא לא יהיה אגרסיבי/דומיננטי – זהו מיתוס).
חשוב מאוד לקחת בחשבון את נושא האוראליות המוגברת בגזעים מסוימים על מנת להימנע מבחירות ופעולות שעלולות לעלות בעתיד ביוקר.
ניתן ואפשר לנתב נשכנות גורית בצורה אפקטיבית ביותר. להלן כמה דרכים למלא את הצורך של הגור לנשוך.
כיצד למנוע נשכנות גורית?
- ספקו לו אלטרנטיבות ללעיסה לזמנים בהם אינכם פנויים אליו.
לגור יש שיני חלב עדינות. קשה לו ואף מכאיב ללעוס עצמות גדולות וקשות כדוגמת עצמות בקר או עצמות המיועדות לכלבים בוגרים.
ספקו לו עצמות לעיסה קטנות, באורך אצבע וחצי, ודאגו שהחומר ממנו עשויות העצמות יהיה קל ורך יותר ללעיסה – עצמות קשר לבנות, אזני חזיר, סטיקים לבנים ועוד. חשוב שלגור יהיה קל ומהיר לספק את הצורך ללעוס. אם הגור לא יתוגמל מהר, הוא יאבד סבלנות ויחפש משהו אחר לנשוך.
- השתמשו בצעצועי לעיסה/ ליקוק, הקונג, אורקא או מוכנים בבית (בקבוק פלסטיק מעוך ללא פקק, מלא בצ’ופרים).
אני מעדיף את הקונג בגלל שלל אפשרויות המילוי והמשחק בקונג עצמו. חפשו בגוגל במה למלא את הקונג. (kong recipes)
לגורים בררנים שאוהבים ללעוס, כדאי לחפש את צעצוע הלעיסה המתאים להם.
טיפ!
קישרו את העצם/ קונג/ אורקא, לאיזור המרבץ של הגור כך שהוא לא יוכל לשנע אותם למקום אחר (כמו הספה/ מיטה וכו’), אלא ילעס אותם במקום שלו וכך ייצור קשר לפינה שלו.
- משחקים המיועדים לגורים.
רכשו צעצועים שיהיה קל לגור להכניס לפיו ולתפוס. צעצועים מסוגי ה- Skineeez, חבלים קנים, צעצועי גומי עם חבל בצדדים, כדורים קטנים ועוד. לא מומלץ “לתרום” חפצים ביתיים ישנים כמו: בובות ישנות ממולאות, נעליים, סמרטוטים וכדו’. יהיה לגור קשה להבחין בין הצעצועים שלו לחפצים ביתיים אחרים מאותו סוג שאינכם רוצים שילעס (יהיו גורים שכן יבחינו, אך אנחנו רוצים להקל על הגור ולכן ההמלצה הזו).
צעצועי הגומי יצרו הבחנה ברורה בין צעצועי הגור לחפציכם. הבעיה היחידה היא, כאשר יש תינוקות בבית. הצעצועים מאוד דומים במרקם ובמבנה (וזה לא מקרי, הייעוד הוא זהה).
טיפ! התאימו את המשחק לאופיו של הגור ולהעדפותיו באופן כללי, כגון: משיכות, רדיפה, חיפוש. משחק על שטח גדול או קטן. משטח קשה או רך ועוד.
- קיבעו סדר יום הקשור לשעות האכלה וטיול מסודרות.
האכלה צריכה להתבצע 2-5 פעמים ביום, תלוי בגיל הכלב או להישאר זמינה קבוע (תלוי בגיל הגור). האכילו בטווח שעות קבוע, ודאגו לטיולים מוציאי אנרגיה ולגיחות התרוקנות מצרכים, על מנת לעייף את הגור מצד אחד ולספק לו אופציה חוזרת לעשות צרכים בחוץ (זוכרים? – מענה לסיבה 2#).
- משחק עם כלבים אחרים!
זוהי דרך הטיפול הכי יעילה, טובה וקלה ליישום.
כבר מגיל צעיר, כל עוד יש חיסון משושה אחד, ניתן להפגיש את הגור עם כלבים בוגרים אחרים בתנאי שהם מחוסנים ובריאים ולא נצפתה מחלה כלשהי ביומיים שקדמו למפגש, והם חברותיים לגורים וירצו לשחק או לפחות לבלות יחד עם הגור. עשו זאת בביתכם או בבית של הכלב השני ותנו להם לעשות את השאר J
ניתן ואף מומלץ להפגיש את הגור עם גור אחר מאותו גיל בערך או אותו גודל פיזי (חשוב מאוד) תחת אותם תנאים.
- אימונים ספציפיים. פעולות אילוף כגון: הליכה בבית, ישיבה מולכם, רביצה בנוכחותכם, לעזוב דבר מה מהפה, ריצה אליכם ועוד.
פעולות אלו יעזרו לכם לתקשר עם הגור טוב יותר וילמדו אותו הרגלים אחרים בנוכחותכם אשר יתוגמלו הרבה יותר מפעולות נשיכה אחרות שאינן רצויות.
טיפ! כאשר אתם מזהים שהגור שוכב לו על הרצפה בכיף, רגוע ונינוח, גשו אליו ושימו צ’ופר בין הרגליים הקדמיות והמשיכו בעיסוקיכם. בצורה הזו תחזקו רגיעה באופן פעיל ולא תקבלו אותה כמובן מאליו. זכרו, חיזוק חיובי מגביר התנהגות. יכול להיות שהגור יקום ללכת אחריכם בפעמים הראשונות (התעלמו ממנו), מהר מאוד הוא ילמד שפעולה זו אינה משתלמת והוא יחזור לרבוץ.
מה לעשות ברגע שהגור נושך?
(קחו בחשבון, שהטיפים הבאים אינם אפקטיביים ללא הפעולות הנ”ל שעליכם לנקוט ביום יום).
1. ניתן לומר “איי” בטון גבוה ולהסיג את היד/ רגל הרחק מהגור, אם הוא מפסיק, יש לתגמל או להפנות לצעצוע. חשוב לברר מדוע הוא נושך ולספק לו אלטרנטיבה מתאימה.
2. ניתן לקום ולצאת מהחדר ברגע שהוא מתחיל לנשוך על מנת להראות לגור שאם הוא ינשך תתרחש תוצאה הפוכה ממה שהוא התכוון, במקום שהוא יקבל תשומת לב הנשיכה בעצם תעלים אתכם.
יש לשים לב, פעולה זו אינה רצויה עם גורים שהורסים כשאין השגחה צמודה ואינה מתאימה לגורים שעצם ההתרחקות מכם מכניסה אותם לחרדה גבוהה.
3. ניתן ללמד את הגור להגיב לצליל מסיח וברגע שנדמה שהוא מתכוון לנשוך או בזמן הנשיכה יש להשמיע אותו ולהסיט את תשומת הלב שלו למשהו אחר.
4. בקשו מהגור לבצע פעולה אחרת שהוא מכיר ויודע, כמו לשבת או ללכת למקום ולתגמל על ביצוע הפעולה ואפילו להמשיך לתגמל על המשכיות. חישבו בזמן הזה למה הגור נשך אתכם וספקו לו את הצורך.
חשוב מאוד! לייצר הפרדה מסוימת בין הפסקת ההתנהגות לבין מתן האלטרנטיבה כדי למנוע למידה שנשיכה = תגמול באופן ישיר.
במקרים מסוימים עדיף להשתמש בגדר גורים/ תיחום בבית, כדי ליצור מצב שבו יש לנו פניות לטפל ולהדריך אותו להתנהגות הרצויה.
זיכרו, בכל פעם שהגור נושך, הורס, לועס, קורע ופוצע הוא זוכה לתרגל התנהגות שאינה רצויה לכם ובכך משריש את ההרגל “הנשכני”. מטרתכם העיקרית במקרה כזה, היא לספק לגור כמה שיותר אופציות להתנהגות רצויה.
מה עוד חשוב לדעת על גורים בקשר לנשיכות?
ישנם גורים הרגישים מאוד למגע בגיל צעיר. הסיבה לרגישות תחושתית זאת היא מערכת עצבית פעילה מאד שהופכת מגע שאנו מזהים כנעים, למציק.
גור כזה יש ללטף רק בזמני רגיעה, אחרי הוצאת אנרגיה וגם אז, ללטף קצרות.
בדיוק כמו בתינוקות אדם, ישנם גורים הזקוקים להרגלה הדרגתית למגע.
לסיום, המנעו מלכעוס על הגור, להכות או להעניש אותו (לסגור בחדר/ מרפסת/ כלוב אילוף), ולשלול ממנו מגע באופן ממושך כשהוא נושך. פעולות אלו יפגעו בקשר עימו, יבססו את התקשורת ביניכם על פחד ועלולות להחמיר את הנשכנות ולהוליד בעיות אחרות, כגון תוקפנות לאנשים.
המקור להרבה בעיות התנהגות נעוץ בשלבים הקריטיים הללו בהתפתחות הגור, לתשומת ליבכם. אם נתקלתם במצב שבו אינכם מצליחים לנתב את הנשכנות הגורית לאלטרנטיבות ואתם סובלים מההתנהגות, פנו למאלף מקצועי שיעזור לאתר את שורש הבעיה ומציאת חלופות מתאימות.
אשמח לעזור!
גיא תיכון – מאלף ומטפל התנהגותי בכלבים.
בקרו אותנו בפייסבוק – https://www.facebook.com/DOGS.GUY
