שיתוף בפייסבוק

פרוייקט כלבי ליטוף

לא משנה הגזע, הצבע או הגודל

כלבי ליטוף הם קבוצה נפרדת בקבוצת “כלבי השירות”: אלה כלבים המגיעים עם בעליהם המתנדבים לבתי אבות, ומאפשרים לדיירים הקשישים מגע עם כלב, בליטוף ובקרבה.

כלבי ליטוף-1

כלבי ליטוף מגיעים בכל צורה, צבע ומין. אין להם גזע מיוחד , גודל או מראה, הם יכולים להיות במגוון צבעים, במגוון גדלים וכמובן כלבים מעורבים. הם אינם כלבים שמורבעים לצורך המשימה והם לא עברו הכשרה ארוכה, מורכבת ויקרה. הדרישה היחידה מהם זה שיהיו ידידותיים ויאהבו תשומת לב וליטופים.

כלב מתנדב בפרוייקט "כלבי ליטוף"במרבית בתי אבות לא ניתן לגדל חיות מחמד. דיירים רבים שגידלו בעברם כלבים וחתולים, מתגעגעים מאד לחברת בעלי החיים. לעיתים החסך הזה הוא קריטי ממש.

מסתבר שמצבם של קשישים רבים השתפר כתוצאה מהפעילות עם כלבי ליטוף. התרומה של הכלב באה לידי ביטוי לא רק בחווייתיות ובהנאה, אלא אפילו בשיפור בריאותם של הקשישים. המתנדבים מעודדים אותם לקום או להתישב, לצאת מחדרם, להצטרף לטיול או פשוט להנות ולחייך. קשישים שאיבדו שמחת חיים, רצון לתפקד, או אף לתקשר – חזרו לפעילות בזכות המבקרים הפרוותיים.

הפרוייקט “כלבי ליטוף” מופעל ע”י ג’וינט-אשל בשיתוף עמותת מטב ועמותת אס.או.אס חיות, ופועל בכל הארץ.

המתנדבים בפרוייקט “כלבי ליטוף” באים עם כלביהם הפרטיים (כלבים ידידותיים ואוהבי תשומת לב) לבית אבות כדי לבקר דיירים בבית. רבים נהנים לשהות במחיצת הכלבים, ללטף אותם, לשחק עמם, לטייל איתם ולזכות לחיבה מהם.

בזכות תכונותיהם הטבעיות כמו הרצון לתת ולקבל אהבה, ליטופים, יחס וחיבה, מסוגלים כלבי הליטוף לעמוד במספר משימות, בזמן ביקורם בבית האבות:

  • להפוך את האווירה בבית האבות מ“מוסדית“ לפתוחה יותר ולפחות רשמית ולהפוך את השגרה לנעימה יותר.
  • לשמח את הדיירים אוהבי בעלי החיים ולהעלות חיוך גם אצל דיירים שקודם לכן חששו או התרחקו מבעלי חיים.
  • לעורר את תשומת ליבם של הדיירים התשושים ביותר.
  • להעלות זיכרונות חיוביים, לעורר שיחות וצחוקים וליצור הזדמנות לקשרים חברתיים.
  • לנחם, להרגיע ולמתן מחשבות טורדניות.
  • לעודד את הדיירים לפעילות.
  • ובעיקר להעניק חום וחיבה ולהקל על הסבל, השעמום והבדידות לטובת רגעים קטנים של אושר.

בבתי האבות ישנן מחלקות שונות המותאמות למצב הקשישים: עצמאים, תשושים, תשושי-נפש וסיעודים. כמעט בכל המחלקות יימצאו דיירים שישמחו ללטף כלבלב ולפטפט עם בעליו. כלבי הליטוף מבוקשים במיוחד במחלקות סיעודיות, אשר בהן פעילות הדיירים מוגבלת יחסית וחייהם קשים יותר. זקנים סיעודיים ממעיטים לצאת ממחלקתם ויכולת התעסוקה שלהם מוגבלת למדי. ליטוף הכלב הוא הזדמנות נפלאה לבילוי ולפנאי, למגע וליצירת קשר. הביקור של המתנדב וכלבו יכול להיות פרטני (מוקדש לדייר אחד או שניים), או קבוצתי – על פי העדפת המתנדב.

לעיתים מתלווים אל הכלב מספר בני משפחה כולל ילדים, דבר המוסיף רבות לאוירה בבית האבות.

סיפורים אישיים של מתנדבים:

מרטין וצ’ארלי

כשעליתי מלונדון לישראל, הבאתי איתי את הכלבה שלי, צ’ארלי, וכמעט מיד התחלנו להתנדב בפרויקט “כלבי ליטוף”. אנחנו מתנדבים שלוש פעמים בשבוע, בבית אבות, במוסדות של נכים קשישים ובבתי ספר של צעירים שהוצאו מביתם.

בכל פעם שאנחנו מגיעים לבית האבות, אנחנו עושים תוכנית קבועה עם החברים שכבר מחכים לה במעגל: מתחילים בסבב של משחקי כדור (שהיא מאוד אוהבת לתפוס ולהחזיר לי), אחרי כן כל אחד ואחד מהדיירים יוצא איתה לטיול (לחוד!), ואז יש את זמן ההתכרבלות, שכולל ליטופים, חיבוקים, הושטת יד והרבה אהבה. אחד הדיירים אמר לי פעם “הכלבה הזאת היא התרופה הכי טובה שאי פעם נתנו לי”.

לצ’ארלי יש חוש שישי, היא ממש מרגישה מי זקוק במיוחד לתשומת הלב שלה. שבוע אחד הגענו לבית האבות, ולא מצאנו אף אחד מהדיירים הקבועים שאנחנו מכירים. ראיתי מישהו שלא הכרתי יושב על כסא גלגלים ולצידו אישה צעירה. ניגשנו אליו, הנחתי את צ’ארלי על ברכיו, והתחלתי לשוחח עם האישה, שסיפרה לי שהיא בתו. אחרי כמה דקות בהן אותו קשיש לא הגיב לצ’ארלי היא קמה, הניחה את כפות ידיה על הכתפיים שלו וליקקה את פניו. בתו התחילה לחייך, ואז גם הקשיש עצמו החל לחייך. הבת שלו מיד אמרה לי שהיא לא מאמינה, אבא שלה לא חייך כבר ארבע שנים! הוא התרגש מאוד וחיבק את צ’ארלי חזק חזק, שלא תלך. בינתיים הבת התרחקה מהמקום לרגע. אמרתי לצ’ארלי, שישבה בחיקו – “כלבה טובה, כלבה טובה…” והאיש לפתע ענה לי – “oui, oui!”  מיהרתי לקרוא לבתו ושאלתי אותה אם הם דוברי צרפתית, והיא אמרה לי שהם עשו עליה מצרפת לישראל לפני 40 שנה. היא ניגשה לאביה ופנתה אליו בצרפתית, והוא ענה לה! היא סיפרה לי שהיא לא דיברה עם אבא שלה כבר 4 שנים. במצבו, הוא לא יודע מי הוא. האירוע היה כל כך חזק ויוצא דופן שהיא צילמה אותם בוידאו. מאז אנחנו מגיעים אליו בכל ביקור וכל פעם הוא מחזיק אותה חזק, חזק, חזק…

(מרטין קאר וצ’ארלי, בית אבות בית עמי ובית יפה לגיל הזהב, בנתניה)

איילה, מייקי ונארדו

שלמה התגורר במחלקת “תשושי נפש”. הוא תמיד שמח לבואו של מייקי, ואהב ללטף אותו. יום אחד, כשהגעתי לבית האבות הצוות שלח אותי אליו בדחיפות. גיליתי כי הוא לא דיבר ולא הגיב במשך כמה ימים, ולא מצאו מה לא בסדר איתו. כשהגעתי, התיישבתי לידו עם מייקי, וחיכיתי.  אחרי כמה דקות היד שלו הושטה קדימה, והוא התחיל ללטף את מייקי. מיד אנשי הצוות רצו לצלצל לרופאה – זו התגובה הראשונה שהם ראו ממנו במשך כמה ימים! כמה דקות מאוחר יותר שאלתי את שלמה לשלומו, ובקול חלש הוא הגיב: “טוב מאד!” בביקור הבא של מייקי ושלי הוא כבר התנהג כרגיל.

באחת המחלקות בה אני מתנדבת עם ליאונרדו מתגורר קשיש עיוור. הוא לא אוהב ללטף כלבים, אבל בכל פעם שאנחנו מגיעים הוא רוצה לשמוע את לאונרדו נובח.

(איילה נאור, מייקי ונארדו, בית אבות הספרדי, חיפה)

צ’ארלי הכלב וקורן המתנדב

אחר צהריים אחד, קורן לקח אותי למקום שהיו בו המון אנשים שדיברו בשפה לא מובנת. הם היו ממש נחמדים אלי וכל מי שרק ראה אותי התלהב וקרא לי”come here, come here” . לא ממש הבנתי את המילים, אבל מתנועת היד שהם סימנו לי הבנתי שאני אמור להתקרב אליהם.  אוייי כמה שהם ליטפו אותי… ואז הכירו לי ולקורן את ג’יין. מה אני אגיד לכם… היא מקסימה, הלוואי והייתה לי סבתא כזו. היא חייכנית, יש לה עיניים טובות והיא אוהבת בעלי חיים ובמיוחד כלבים. כשאני מגיע לשם, ברגע שהיא רואה אותי היא מתחילה לשמוח. רואים את זה עליה, היא מצחקקת, מתלהבת, מלטפת אותי ועושה לי קולות ופרצופים. קורן ואני מראים לה כל מיני טריקים חדשים שלמדתי ומספרים לה איך עבר עלינו השבוע. תמיד היא מכבדת אותי בקוביות גבינה צהובה ונותנת לי המון נשיקות. אני ממש אוהב ללכת לבקר אותה.

(צ’ארלי הכלב וקורן המתנדב, בית אבות העירוני, הרצליה)

הסיפור של מישמיש וגאלה

מישמיש לא משתתף רשמי בפרוייקט של כלבי הליטוף, אבל הוא עשה לעצמו פרוייקט עצמאי.

גאלה, אשה צלולה לחלוטין בסביבות גיל 85, הגיעה לבית האבות (למעשה, יותר מאשר בית אבות, זהו בית סיעודי, שלא ממש התאים לה). היא הגיעה לבית, עקב בעיות ניידות. היא חברת קיבוץ שכן, וכל חייה גידלה כלבים בביתה. כשהגיעה כדיירת לבית האבות, לא הרשו לה לטפל בכלב ובתחושה שלה זה היה “כאילו חתכו איבר מבשרי”.

מאחר ואנחנו עוברים ליד בית האבות בכל יום בטיול הבוקר שלנו, ראינו אותה בוקר אחד יושבת בחוץ על כסא הגלגלים שלה וקוראת עתון. התקרבתי מעט עם מישמיש, היא התרגשה מאד וביקשה שניגש אליה. היא ליטפה את מישמיש, חיבקה אותו ורצתה לתת לו משהו לאכול. כמובן שלא הסכמתי שתתן לו את האוכל שלה, אבל הבטחתי לבוא למחרת, והוספתי שאביא אתי איזה שהוא צ’ופר שהיא תוכל לתת לו.

למחרת פגשנו אותה שוב בחוץ, כשהיא כבר מחכה לנו בכליון עיניים. שוב חזרו על עצמם הליטופים והחיבוקים, ואז נתתי לה את ה”עוגיה” שהבאתי איתי והיא הגישה אותה למישמיש בעיניים בורקות. ברור שהם הפכו מיד לחברים מצוינים, וככה כל בוקר עברנו ליד בית האבות, כשגאלה ממתינה לנו, ומישמיש מושך ברצועה לכיוונה. תוך כדי ההתקרבות של גאלה ומישמיש, התחלתי גם אני לשוחח אתה, בעיקר על ענייני “היום”. כל בוקר היא סיפרה לי מה חדש, מה קרה ומה הולך לקרות. אני חושב שגם למפגש איתי והשיחות שלנו, הייתה חשיבות להמשך היום שלה בבית האבות.

כל העובדות בבית האבות הכירו את מישמיש ככלב שהחזיר לגאלה את הברק והאור לעיניים.

כאמור, מישמיש לא משתתף רשמי בפרוייקט של כלבי הליטוף, אבל הוא עשה לעצמו פרוייקט עצמאי ונהנה מאד מחברתה של גאלה במשך כ-8 חודשים. לפני כחודשיים, גאלה נכנסה לניתוח נוסף בבית החולים, שממנו לצערי, לא יצאה. עד היום כשאנחנו עוברים בטיול הבוקר ליד בית האבות, מישמיש מחפש אותה בעיניו, ונדמה לי שהוא שואל אותי “מה קרה?”.

אני יכול לומר בלא מעט גאווה וסיפוק, שאני יודע שבחודשי חייה האחרונים היה טעם מחודש לחייה, כשחיכתה לנו בכל בוקר מחוץ לבית האבות לליטוף, צ’ופר ושיחה קלה. יהי זכרה ברוך.

(דוד ומישמיש)

 

שני כלבים עם קשישה בבית אבותמי שמעוניין להצטרף עם כלבו לפרוייקט המיוחד הזה, מוזמן לקרוא את כללי היסוד למתנדב ולמלא את טופס ההרשמה המצורף. (PDF).

כללי יסוד למתנדב:

  • חיסון כלבת בתוקף, חובה!
  • דאגו לצורכי הכלב לפני הביקור: אפשרו לו לפרוק אנרגיה, לעשות צרכיו ותנו לו לשתות.
  • חבשו את בנדנת ”כלבי ליטוף“ לצוואר הכלב לקראת ביקורכם במוסד.
  • במהלך הביקור הכלב תמיד מוחזק ברצועה, אלא אם קיבלתם אישור להתירה.
  • התייעצו עם הצוות אם בכוונתכם לעשות פעילות כלשהיא עם הזקן, כמו לצאת איתו לטיול.
  • כבדו את צורכי הכלב – אם הוא מגלה סימני עייפות או לחץ, מוטב לקצר את הביקור.
  • כדאי לנהל ”יומן התנדבות“ הכולל את רישום הביקורים שלכם –  אשל תעניק מדליה ומתנות לכלבים המתמידים.
  • אם נבצר מכם להגיע לביקור, הודיעו מראש על ביטולו או על דחייתו. קבעו מועד לביקור הבא.
  • אם אתם עדים לתקרית חשודה כמו התעללות או הזנחה, דברו עם האחראי שלכם במוסד או פנו לאשל.

להורדת חוברת  הסבר לתכנית כלבי ליטוף (PDF) לחצו כאן

מודעה לגיוס מתנדבים (PDF)

תודה רבה לליזה אמיאל מג’וינט-ישראל אשל, ולנעמה הררי מעמותת מטב שמרכזות את הפרוייקט, על עזרתן בהכנת מאמר זה.

בברכת אריכות ואיכות חיים לכולם,

צוות אתר “חיי כלב”.

Print Friendly